פלאפון תקשורת בע"מ נ' שושן

החלטה

המשיבה הגישה לביצוע תביעה על סכום קצוב ממנה עולה, כי מייחסת היא למבקש חוב כספי בן 4,114 ₪ בשל אי עמידה בהתחייבות המבקש כלפיה, היינו, אי תשלום כל הסכומים שהתחייב לשלם.

המדובר בחוב המורכב מסך הסכומים מהוראות קבע שהוחזרו ע"י הבנק מבלי שכובדו (לכתחילה נועדו לשלם יתרת חוב בגין חשבוניות המפורטות בנספח ב' של כתב התביעה) וכן 465 ₪ בצירוף ריבית והצמדה המהווים הוצאות גביה.

כתב התביעה מציין, כי נספח א' שלו, הוא, העתק מההסכם שבין הצדדים ו/או מהוראת קבע.

כהרגלה, אין התובעת מסמנת את נספחי הבקשה לא בא' ולא בב' ולא בדרך אחרת והתוצאה היא שההתמצאות בהם אינה קלה כמתחייב מכתב התביעה.

תצהיר התומך את ההתנגדות מציין, כי בשלהי ספטמבר 2010 שודרג מכשיר סלולאר של המבקש לאחר שכך שוכנע בידי סוכנת המשיבה, בקניון מלחה ירושלים.

באותו מעמד מסר פרטי כרטיס אשראי לחיוב חשבונו וכך התבצעו תשלומיו למשיבה.

כעבור כחודשיים וחצי נותק מכשיר הסלולאר של המבקש עקב חיוב שלא כובד.

עפ"י המוסכם, על גבי ההוראה לחיוב חשבון שנחתמה בין הצדדים (נספח א' להתנגדות) כך עפ"י תצהיר המבקש, במידה וחיוב כלשהו לא יחויב, תהיה המשיבה לנתק את שירותיה עד הסדרת התשלום.

ביום 20/01/2011 קיבל המבקש מכתב התראה, כי עליו לשלם חובו טרם יינקט נגדו הליך משפטי (נספח ב') שכותרתו " התראה לפני טיפול משפטי" הנושא תאריך 20/01/2011, בו נקבע ע"י המשיבה

כי על המבקש להסדיר חוב בן 398.77 ₪ לא יאוחר מיום 30/01/2011 וכן, כי אם לא יעשה זאת במועד, תאלץ המשיבה להפסיק את השירותים הניתנים לו ולחייבו בגין יתרת רכישת מכשיר בסך 2,636.37 ₪ וכן עמלות יציאה אם ישנן כאלו ועוד התראות שונות.

יומיים לאחר מכן, ביום 23/1/2011, כעולה מנספח ג' להתנגדות, שילם המבקש למשיבה את הסכום הנזכר ברישא של המכתב ההתראה (398.77 ₪).

ביום 28/11/2011 עמד המבקש לחקירה נגדית על תצהירו.

המבקש נשאל אודות מועד התשלום האחרון, עפ"י נספח ג' הנ"ל וענה, כי כתוב שם מה שכתוב ולא ברור לו מדוע בא כוח המשיבה שואל את אותה שאלה שכזו.

הערת ביהמ"ש: עיון בנספח ג' של התנגדות המבקש מציין, כי המועד האחרון לתשלום בו הוא: 11/01/2011. התשלום של אותו שובר נעשה ביום 23/01/2011.

כאשר הוצגה לעיניו של המבקש כרטסת חיובים של המשיבה אודות הנעשה בחשבונו, נשאל, האם זה נכון שגם חיוב חודש פברואר לא כובד, ענה, כי אינו יודע שכן אביו טיפל בכך. כך ענה גם ביחס לחודש מרץ ועוד ענה, כי מזה כשנה אינו משתמש במכשיר הטלפון.

סיכומי המבקש מציינים, כי חיוב שלא כובד ביחס לחודש ינואר, הוא נשוא ההתראה של המשיבה ולפי ההתראה אמור היה הוא לשלמו עד יום 30/01/2011 והסכום שולם ביום 23/01/2011, היינו, שבוע לפני התקופה שנקצבה בהתראה.

ההסכם בין הצדדים, כך לשיטת המבקש, קובע, כי במקרה של חזרתה של הוראת קבע יכול הוא לעשות את שעשה בפועל ולמרות זאת המשיבה לא השיבה את התקשרות למכשיר הטלפון ועל כן, היא אשר הפרה עימו את ההסכם ולא להיפך.

המשיבה מציינת בסיכומיה, כי המבקש הודה בעדותו כי עת תשלום חודש ינואר, לא שילם במועד. עוד מסכמת המשיבה, כי כעולה מכרטסת החיוב גם תשלומי פברואר ומרץ חזרו והמבקש לא עידכן את אמצעי התשלום כפי שמתחייב מן ההסכם שבין הצדדים. שם נקבע, כי אי תשלום שניים או

יותר מהתשלומים במועדים, מזכה את המשיבה בהעמדת מלוא יתרת החוב לפירעון מיידי וכן לחייבו בעמלת יציאה.